ביטול כתב אישום: עבירות בקשר לרכב: גניבת רכב, סעיף 413ב חוק העונשין | בית משפט שלום בת"א

ביטול כתב אישום – עבירות בקשר לרכב | בית משפט השלום בת"א מורה על ביטול כתב אישום המייחס ללקוח עבירה של גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין

 

בית משפט השלום תל-אביב – יפו. צילום: ראובן קסטרו.

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם לבית משפט השלום בתל אביב – אישום בגניבת קטנוע

  • כנגד אדם ללא עבר פלילי, קבלן בניין במקצועו, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גניבת רכב, בניגוד לסעיף 413ב לחוק העונשין.
  • על פני הנטען בעובדות כתב האישום, גנב הנאשם קטנוע מסוג סאן יאנג ברמת השרון, בכך שהעמיס את הקטנוע על רכב אחר ונסע עימו מן המקום, בכוונה לשלול אותו שלילת קבע מבעליו.
  • במסגרת החקירה הפלילית נאספו לכאורה ראיות חותכות בדבר אשמתו של הנאשם בגניבת הקטנוע לרבות עדותו של בעל הקטנוע שלא התיר לנאשם ליטול את הקטנוע וכי הקטנוע היה נעול בשרשרת, עדותה של עדת ראיה אובייקטיבית (שכנה) שראתה את הנאשם מעמיס ביחד אחרים את הקטנוע על רכב אחר ו"מלכת הראיות" – הודאתו של הנאשם עצמו, אשר הודה בכך שנטל את הקטנוע ללא רשות מבעליו, והעבירו למקום אחר מתוך כוונה שלא להחזירו לבעליו.
  • במסגרת החקירה המשטרתית אף הוברר, כי הנאשם העביר את הקטנוע לאדם אחר, ולא ניתן להשיבו לבעליו החוקיים.

על העבירה הפלילית בה הואשם הנאשם בכתב אישום – גניבת רכב

  • בהסתמך על הראיות המוצקות שברשותה, האשימה התביעה המשטרתית את הנאשם בעבירה פלילית של גניבת רכב, בניגוד לסעיף 413ב לחוק העונשין.
  • סעיף 413ב לחוק העונשין שכותרתו "גניבת רכב", קובע כדלקמן:

(א) הגונב רכב, דינו – מאסר שבע שנים.

(ב) הנוטל רכב ללא רשות מבעליו, והוא מעבירו למקום אחר או לאדם אחר בנסיבות המצביעות על כוונה  שלא להחזירו לבעליו, אף אם עשה כל אחד מאלה על-ידי אחר, דינו כדין גונב רכב.

  • עוד באמצע שנות ה- 90 במסגרת פרשת עימאד גנימאת (בקשות שונות פלילי מס' 537/95), עמד בית המשפט העליון על חומרתה של עבירת גניבת רכב, כאשר פסק את הדברים הבאים:

"השאלה הראשונה נסבה על נושא מהותה של העבירה. לא יחלוק איש על כך שהעבירות של גניבת רכב וגניבה מרכב הפכו "מכת מדינה" – "המכה האחת עשרה" כפי שכונתה באחת ההחלטות (בש"פ 5537/94). הגיעו הדברים כדי כך שהמחוקק אף הוא התערב, ובשנת תש"ן- 1990הוסיף לחוק העונשין, תשל"ז-1977, חטיבת עבירות מיוחדת הקרויה "עבירות בקשר לרכב" (סעיפים 413א עד 413יג שהוספו בחוק העונשין (תיקון מס' 28) תש"ן-1990). הוראות חוק אלו כולן יוחדו לעבירות ברכב, והעונשים שנקבעו בצדן הוחמרו באורח ניכר משהיו בעבר (לעניינו של חוק זה ראה דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 32), תש"ן-1989, בעמ' 2426).

כך, למשל, החוק שנקבע בצד העבירה של גניבת רכב הוא שבע שנות מאסר. כולנו ידענו כי רבים מכלי הרכב הנגנבים – אפשר רובם המכריע – הולך אל "משחטות רכב" לפירוקם לגורמים, ועל-כן קבע המחוקק עונש מיוחד וחמור בצד העבירה הקרויה "מסחר ברכב או בחלק גנובים" – עשר שנות מאסר (סעיף 413יא לחוק העונשין). תיקון החוק בשנת 1990 הועיל, ככל הנראה,, אך במעט, והמכה האחת-עשרה ממשיכה וחובטת בחוזקה בחברה בישראל; ואם בתחילתה ייסרה היא אותנו בשוטים הנה כיום מייסרת היא אותנו בעקרבים. הנה כי כן, כך למדנו…בישראל נגנבת מכונית, בממוצע, כל כעשרים דקות. עד כאן – נפוצותה של העבירה המכה בנו מכל עבר.

לא נדע מה טעם כך נפוצה העבירה, ומדוע רבה היא והולכת. לא שמענו על כך טיעון, וממילא אין אנו מצויים אלא בתחום ההשערות (תזכורת: הגונב לא יגנוב אלא אם במחילה ובסתר ימתין לו מקבל רכוש גנוב; ומקבל רכוש גנוב לא ימתין לגנב אלא אם יימצא קונה ממנו). ואולם, השכל הישר וניסיון החיים יורונו, כי ביצועה של העבירה אינו קשה כלל ועיקר (שעת לילה; הרחוב נם את שנתו; מבט לימין, מבט לשמאל; ניפוץ זגוגית; חיבור חוטים; נסיעה מהירה); כי הסיכון שמא יילכד הגנב אינו רב יתר על המידה; כי ה"תשואה" הצפויה מן הגניבה רבה מן הסיכון; וכנגזר מכל אלה: כי המדובר ב"מקצוע" שסוגי אנשים מסוימים יסברו כי ראוי להיספח אליו – בין היספחות של קבע בין היספחות לשעה – וכי ראוי להוסיף ולהתמיד בו. לשון אחר: מהותה של העבירה בתורת שכזו, ושכיחותה בחיינו, מלמדות – כשהן לעצמן – על סבירות כי הגונב רכב יאמר לחזור על מעשהו. ובלשון החוק: הגונב רכב "קיים יסוד סביר לחשש" כי ימשיך בעיסוקו. כך הוא, כך ימשיך ויהיה, והכול עד אם יחול שינוי עקרוני במערכת השיטור, האבטחה והענישה".

  • בהתחשב בחומרת העונש המקסימלי הקבוע לצד העבירה של גניבת רכב, העומד על 7 שנות מאסר כמו גם העובדה שעבירות של גניבת רכב הפכו ל"מכת מדינה", הודיעה התביעה המשטרתית לנאשם בכתב האישום על עמדתה העונשית בתיק זה, קרי – שישנה אפשרות שתעתור למאסר בפועל בנוגע לנאשם.

ביטול כתב האישום על ידי בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת הדסה נאור)

  • כתב האישום הוגש לבית משפט השלום בתל אביב ונקבע לדיון בפני כבוד השופטת הדסה נאור. בשלב זה פנה הנאשם לעורך דין פלילי גיא פלנטר, על מנת שיעניק לו ייצוג משפטי במשפט הפלילי.
  • לאחר איסוף ראיות מצד ההגנה, נפגש עורך דין פלילי גיא פלנטר עם גורם מוסמך ביחידת תביעות תל אביב של משטרת ישראל, וגיבש הסכמה עם התביעה המשטרתית לפיה, בכפוף לכך שהנאשם יפצה את המתלונן, תחזור בה משטרת ישראל מכתב האישום, וכתב האישום יבוטל.
  • משפיצה הנאשם את המתלונן, ביקש עו"ד פלילי גיא פלנטר, בהסכמת התביעה המשטרתית, לבטל את כתב האישום.
  • לאור הסכמת משטרת ישראל, הורה בית משפט השלום בת"א (כב' השופטת הדסה נאור) על מחיקת כתב האישום, גניזת התיק וביטול הדיון שהיה קבוע בהמשך.
  • משבוטל כתב האישום כנגד הקבלן, לא הוכתם שמו בפלילים ונסללה דרכו לקבל תעודת יושר.
  • בהמשך עמוד זה ניתן לעיין בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם (ללא פרטים מזהים כמובן) ובהחלטת בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת הדסה נאור) בדבר ביטול כתב האישום.

תיק פלילי 17399-04-12, בית משפט השלום בתל אביב – יפו, בפני כב' השופטת הדסה נאור.


לקריאה נוספת:


עורכי דין פליליים

משרד עורך דין פלילי גיא פלנטר

משפט פלילי | משרד עורכי דין פלילי | ייצוג משפטי פלילי – ביטול כתב אישום | עבירות בקשר לרכב  | גניבת רכב | בית משפט השלום בתל-אביב – יפו


 

קבצים להורדה - לחץ לצפייה

עבירות בקשר לרכב - דוגמאות למקרים נוספים בהם טיפלנו:
קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל
צרו איתנו קשר
מלאו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
למעלה
שינוי גודל גופנים