אי הרשעה | ביטול הרשעה פלילית

אף אם אין מנוס מן ההכרעה כי הנאשם אכן ביצע את העבירה המיוחסות לו בכתב האישום (בשל טיבן ועוצמתן של הראיות שעומדות לחובתו) וכי קיים אינטרס ציבורי בהעמדתו לדין פלילי, עדיין פתוח בפני סניגור לפעול לסיום עניינו ללא הרשעה במרשם הפלילי ובעונש חינוכי בדמות שירות לתועלת הציבור (של"צ) ו/או העמדתו במבחן, בפיקוח שירות המבחן.

סיום ההליך ללא הרשעה של נאשם במרשם הפלילי מותנה (כמעט תמיד) בהמלצה חיובית של שירות המבחן, המוגשת בתסקיר לבית המשפט.

מתפקידו של הסניגור להכין את הנאשם לפגישותיו עם שירות המבחן ולא אחת, הכנה שכזו היא אשר מובילה בסופו של יום לקבלת תסקיר חיובי, הממליץ על סיום ההליך הפלילי באי-הרשעתו של הנאשם.

במקרים רבים יפעל הסניגור לסכם מראש עם רשות התביעה, במסגרת הסדר טעון, כי במידה ויתקבל תסקיר חיובי משירות המבחן אודות הנאשם, תסכים רשות התביעה (או לא תתנגד) לאי-הרשעתו של הנאשם. בית המשפט אמנם אינו "כבול" בהסדרי טעון, אך בדרך כלל יאמץ את הסדר הטעון, המבוסס כאמור גם על המלצת שירות המבחן.

במקרים המתאימים, ניתן לסכם עם רשות התביעה כי ההליך יסתיים ללא הרשעה במרשם הפלילי עוד לפני הגשת כתב האישום, במסגרת הליך השימוע.

במקרים אחרים, גם אם לא ניתן להשיג את הסכמת התביעה לאי-הרשעה, עדיין בידי הסניגור לנסות ולשכנע את בית המשפט, חרף התנגדות התביעה, לסיים את ההליך באי-הרשעתו של הנאשם.

גם לאחר שנשמעו הראיות בתיק ובית המשפט פסק בהכרעת דינו כי הוא מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום, עדיין בסמכותו של בית המשפט, בנסיבות המתאימות, לבטל את ההרשעה.

בהקשר זה, קובע סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 שכותרתו "ביטול הרשעה":

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

• רשימת השיקולים שבתי המשפט מביאים בחשבון בשאלה האם להימנע מהרשעה איננה סגורה, אך מפסיקת בית המשפט העליון ניתן להצביע על מספר קווים מנחים, שיפורטו להלן.
• מטרתו המרכזית של סעד "אי-ההרשעה" - שיקום הנאשם ומניעת אותן השלכות קשות עליהן עמדנו לעיל. יחד עם זאת, שיקומו של נאשם - הגם שהוא מהווה שיקול מהותי שלציבור כולו עניין בו - הינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתווספים שיקולים אחרים ששמים דגש על חומרת העבירה, אופיה ונסיבותיה, הצורך בהרתעת הרבים (באמצעות האפקט הציבורי של ההרשעה) וכן הנסיון לקיים מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר.
• ככלל, כך נפסק, יש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך - עליו הנטל לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיווידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי.
• עקרונית, ההימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. לכן, ככול שהעבירה חמורה יותר, כך גם קטן הסיכוי להימנעות מן ההרשעה הפלילית.
• בתי המשפט מביאים בחשבון בסוגית ההימנעות מהרשעה (או ביטולה) את השיקולים המרכזיים הבאים:
  • טיב העבירה, חומרתה ונסיבות ביצועה;
  • האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה?
  • האם ביצוע העבירה משקף דפוס של התנהגות עבריינית כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית?
  • מסוכנות - הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות בעתיד;
  • אופיו של הנאשם, עברו, גילו (במיוחד באם מדובר בקטין), בריאותו ותנאי ביתו.
  • מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד (למשל, האם ניצל את מעמדו ו/או תפקידו לביצוע העבירה);
  • מידת הפגיעה של העבירה באחרים;
  • יחסו של הנאשם לעבירה: האם נוטל אחריות על מעשיו, מגלה תובנה וחרטה?
  • משמעות ההרשעה על דימויו העצמי של הנאשם;
  • השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם, בהווה ובעתיד.
  • כל נסיבה מקילה אחרת.
• בסופו של יום, כאשר ניתן להראות שאין יחס סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, יטה בית המשפט שלא להרשיע את הנאשם ולהסתפק בחלופה של הטלת מבחן ו/או שירות לתועלת הציבור.

תגיות (ביטויים בתחום):

אי הרשעה | ביטול הרשעה פלילית | גיא פלנטר משרד עורכי דין פלילי | דין פלילי | הימנעות מהרשעה פלילית | ייצוג משפטי פלילי | כתב אישום | ללא הרשעה | משפט פלילי | סעיף 192א חוק סדר הדין הפלילי | עבירה פלילית | עורך דין פלילי | פסק דין פלילי | תיק פלילי | תעודת יושר |