עבירות מחשב - שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב

סעיף 2 לחוק המחשבים קבוע שמי שעושה שלא כדין אחת מאלה, דינו עונש מאסר (מקסימאלי) של שלוש שנים:

• משבש את פעולתו התקינה של מחשב או מפריע לשימוש בו;
• מוחק חומר מחשב, גורם לשינוי בו, משבשו בכל דרך אחרת או מפריע לשימוש בו.

ככלל, בהקשר זה, "שלא כדין" = ללא הסכמת בעל המחשב ו/או ללא היתר שבדין.

עבירות מחשב - חדירה לחומר מחשב שלא כדין

עצם החדירה שלא כדין לתוכנה או למידע הנמצאים במחשב, מהווה עבירה פלילית עצמאית;

סעיף 4 לחוק המחשבים קובע בהקשר זה כדלקמן:

החודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב, דינו - מאסר שלוש שנים;

לעניין זה, "חדירה לחומר מחשב" =  חדירה באמצעות התקשרות או התחברות עם מחשב, או על ידי הפעלתו, אך למעט חדירה לחומר מחשב שהיא האזנה לפי חוק האזנת סתר, התשל"ט - 1979.

הפסיקה הרחיבה את המושגים "התקשרות" ו- "התחברות" באופן שאפילו פעולה בסיסית של חיבור המחשב לרשת החשמל והדלקתו, תהווה פעולה של "התחברות" לעניין סעיף זה.

גם בהקשר לסעיף זה, "שלא כדין" = ללא הסכמת בעל המחשב ו/או ללא היתר שבדין.

עבירות מחשב - נגיף מחשב

נגיף מחשב = וירוס מחשב, לרבות סוס טרויאני.

סעיף 6 לחוק המחשבים הוציא את הוירוסים הפוגעניים למיניהם "מחוץ לחוק" בקובעו, שמי שמתכנת וירוס מחשב פוגעני, מפיץ את וירוס המחשב הפוגעני לאחרים או מחדירו, עובר עבירה פלילית.

מעשים של הפצת וירוס מחשב או החדרתו למחשב אחר, נתפסו על ידי המחוקק כחמורים יותר מהמצאת וירוס מחשבים ובהתאמה, נקבע עונש חמור יותר בגין הפצה או החדרה.

על פי סעיף 6 לחוק המחשבים:

(א) העורך תוכנה באופן שהוא מסגלה לגרום נזק או שיבוש למחשב או לחומר מחשב בלתי מסויימים, כדי לגרום שלא כדין נזק או שיבוש למחשב או לחומר מחשב, מסויימים או בלתי מסויימים, דינו - מאסר שלוש שנים.

(ב) המעביר לאחר או המחדיר למחשב של אחר תוכנה אשר סוגלה לגרום נזק או שיבוש כאמור בסעיף קטן (א), כדי לגרום שלא כדין נזק או שיבוש כאמור, דינו - מאסר חמש שנים.

המחשב ככלי לביצוע עבירות פליליות

כזכור, בהקשר זה אנו עוסקים בעבירות מחשב ובעבירות אינטרנט המבוצעות כאמצעי לביצוע עבירות פליליות אחרות.

עבירות מחשב - חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת

בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק המחשבים, עצם החדירה שלא כדין לתוכנה או מידע הנמצאים במחשב כדי לעבור עבירה אחרת - מהווה עבירה פלילית עצמאית:

החודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב כדי לעבור עבירה על פי כל דין (למעט עבירה על פי חוק המחשבים עצמו), דינו - מאסר חמש שנים.

גם בהקשר זה, "חדירה לחומר מחשב" = חדירה באמצעות התקשרות או התחברות עם מחשב, או על ידי הפעלתו, אך למעט חדירה לחומר מחשב שהיא האזנה לפי חוק האזנת סתר, התשל"ט - 1979.

עבירות מחשב - מידע כוזב או פלט כוזב

סעיף 3 בחוק המחשבים קובע כי העושה אחת מאלה, דינו - מאסר חמש שנים:

מעביר לאחר או מאחסן במחשב מידע כוזב או עושה פעולה לגבי מידע כדי שתוצאתה תהיה מידע כוזב או פלט כוזב;

כותב תוכנה, מעביר תוכנה לאחר או מאחסן תוכנה במחשב, כדי שתוצאת השימוש בה תהיה מידע כוזב או פלט כוזב, או מפעיל מחשב תוך כדי שימוש בתוכנה כאמור.

בסעיף זה, "מידע כוזב" ו"פלט כוזב" = מידע או פלט שיש בהם כדי להטעות, בהתאם למטרות השימוש בהם.

בנוסף להוראות חוק המחשבים, מגן חוק העונשין על הערך של מהימנות ודיוק מסמכי תאגיד. סעיף 423 לחוק העונשין, שכותרתו רישום כוזב במסמכי תאגיד, קובע:

מייסד, מנהל, חבר או פקיד של תאגיד, הרושם, או גורם לרישום, פרט כוזב במסמך של התאגיד, בכוונה לרמות, או נמנע מלרשום בו פרט אשר היה עליו לרשמו, בכוונה לרמות, דינו - מאסר חמש שנים ; "תאגיד"= לרבות תאגיד העומד להיווסד.

עבירות מחשב - פגיעה בפרטיות בניגוד לחוק הגנת הפרטיות

לא אחת, מבוצעות עבירות מחשב ועבירות אינטרנט במטרה לפגוע בפרטיותו של אדם אחר. חוק הגנת הפרטיות, קובע שורה ארוכה של מעשים המהווים עבירה פלילית של פגיעה בפרטיות, כגון:

• בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
• צילום אדם כשהוא ברשות היחיד ;
• פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו ;
• העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו. לענין זה, "כתב" = לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001.
• שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;
• הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם;
• שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
• פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות;
• פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

פרסום והצגת תועבה בניגוד לסעיף 214 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977

סעיף 214 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 עוסק בשורה של עבירות פליליות הנוגעות להחזקה, פרסום והצגת תועבה.

• ברובם המכריע של המקרים, מדובר בחומרים פורנוגרפיים הנוגעים לקטינים, שמקורם באינטרנט ( פדופיליה ).
• בדרך כלל נפתחת חקירה פלילית מסוג זה במידע שמועבר מהאינטרפול למשטרת ישראל אודות כתובת I.P. אליה הורדו (או ממנה הועלו) קבצים, הכוללים תמונות וסרטי פורנו של קטינים (תכנים פדופיליים).
• באמצעות צו שיפוטי, מקבלת משטרת ישראל מספק האינטרנט הרלוונטי את פרטיו של החשוד. בהמשך, על בסיס צו חיפוש, עורכת המשטרה חיפוש בביתו של החשוד ו/או במקום עבודתו, ותופסת את המחשבים שלו, תקליטורים, דיסקים קשיחים ואמצעי אחסון אחרים של מדיה דיגיטלית, כגון disk on key.
• לעיתים, נמצאת המשטרה בעמדה להוכיח באיזה מילות חיפוש השתמש החשוד, על מנת לאתר ולהוריד את התכנים האסורים.
• בהתאם לראיות שנאספו, מוגשים כתבי אישום כאשר מרבית כתבי האישום מוגשים בגין שתי העבירות הבאות: