ארכיון כבוד השופטת רדה מרוז - עורך דין פלילי גיא פלנטר

אי בחינת כשירות לעמוד לדין; קבלת ערעור, ביטול הכרעת דין ועונש מאסר של 9 חודשים; עבירות זילות בית משפט, העלבת עובד ציבור 5 (7)

גיא פלנטר — Mon, 30 Mar 2020 09:09:44 +0000

אי בחינת כשירות לעמוד לדין.

למשרדנו ניסיון מוכח בהענקת ייצוג משפטי בתיקים פליליים בהם התעוררה שאלת כשירות לעמוד לדין.
אנו מביאים כאן מקרה להמחשה שטופל במשרדנו הנוגע לאי בחינת כשירות לעמוד לדין, אשר בסופו של דבר הסתיים בזיכוי.

תמצית המקרה: בעקבות אי בחינת כשירות לעמוד לדין – קבלת ערעור וביטול פסק דין.

בשל אי בחינת כשירות לעמוד לדין, מקבל בית משפט המשפט המחוזי ערעור פלילי, מבטל את פסק דינו של בית משפט השלום (אשר הרשיע את המערער במספר עבירות של זילות בית משפט ועבירה של העלבת עובד ציבור), מבטל את עונש המאסר של 9 חודשים והקנס שנגזרו על המערער ומחזיר את הדיון לבימ”ש השלום – לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית בשאלת כשירותו המהותית והדיונית לעמוד לדין.
בתוך כך, מקבל בית המשפט המחוזי את עמדת משרדנו כי היה מקום לבחון את שאלת כשירותו הנפשית של המערער, על אף שאיש לא העלה אותה לפני בית משפט השלום (לרבות הסניגור הקודם של המערער).

בתמונה: פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז – קבלת ערעור וביטול פסק דין בשל אי בחינת כשירות לעמוד לדין.

עדכון: בפסק דין מיום 2.10.19 ולאחר שנתקבלה חוות דעת פסיכאטרית אודות הנאשם, זוכה הנאשם מכל האישומים על ידי בית משפט השלום ברמלה, שאף נמנע מלתת צו אישפוז כפוי או צו לטיפול מרפאתי כפוי.
לפרטים נוספים ראו: מ-9 חודשי מאסר לזיכוי בשל הגנת אי שפיות הדעת. ללא צו אשפוז או צו לטיפול מרפאתי.

ההליך בבית משפט השלום ברמלה – הרשעה בעבירות זילות בית משפט והעלבת עובד ציבור.

כתב האישום שהוגש כנגד המערער: עבירות זילות בית משפט + העלבת עובד ציבור.

בתאריך 9.8.16 הוגש כנגד המערער כתב אישום בבית משפט השלום ברמלה שכלל ארבעה אישומים, בשלושה מהם ייחס למערער עבירות של ניסיון העלבת עובד ציבור וניסיון זילות בית המשפט ובאישום אחד עבירות מוגמרות של העלבת עובד ציבור וזילות בית משפט.
בבסיס כתב האישום ארבעה מכתבים שנטען כי שלח המערער לסגן נשיא בית משפט השלום באשדוד, לנציבות תלונות הציבור על שופטים ולבית משפט השלום באשדוד ובהם תכנים פוגעניים ומעליבים אודות שופטים, פרקליטה מפרקליטות דרום וסגנית הפסיכיאטר המחוזי במחוז דרום – אשר דנו בהליכים בעניינו, עובר לכתב האישום.

הכרעת הדין של בית משפט השלום ברמלה.

בתאריך 28.11.18, לאחר שמיעת הראיות, ניתנה הכרעת דינו של בית המשפט השלום ברמלה (כבוד השופט הישאם אבו שחאדה). במסגרת הכרעת הדין:
- הרשיע בית משפט השלום את המערער בעבירה מושלמת של זילות בית משפט לפי ס’ 255 לחוק העונשין בכל ארבעת האישומים ובאישום השלישי גם בעבירה של העלבת עובד ציבור לפי ס’ 288 לחוק העונשין.
- דחה בית המשפט קמא את בקשת התביעה להרשיע את המערער גם בעבירת איומים שלא נכללה בכתב האישום;
- קבע כי יש להרשיע את המערער בעבירות מוגמרות ולא בעבירות ניסיון;
- קבע כי עבירת העלבת עובד ציבור (ביחס לשופטים) נבלעת בעבירה של זילות בית המשפט.

גזר הדין של בית משפט השלום ברמלה.

בתאריך 8.1.19 גזר בית משפט השלום על הנאשם את העונשים הבאים:
- 9 חודשי מאסר בפועל.
- 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ממועד שחרורו, שלא יבצע עבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין.
- 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ממועד שחרורו, שלא יבצע עבירה של זילות בימ”ש לפי סעיף 255 לחוק העונשין.
- קנס בסך 15,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו.
המערער יוצג בהליך בפני בית משפט השלום ברמלה על ידי סניגור אחר.

נימוקי הערעור – בית משפט השלום היה חייב לבחון מיוזמתו את שאלת כשירותו הנפשית של המערער לעמוד לדין, על אף שסנגורו של המערער לא העלה את השאלה.

את הודעת הערעור שהגיש משרדנו לבית המשפט המחוזי מרכז פתחנו בדבריו של כב’ השופט ברק ברע”פ 2060/97 וילנצ’יק נ’ הפסיכיאטר המחוזי – תל-אביב:

“בימי-הביניים היו חולי הנפש מוצאים להורג או מושלכים לבתי הסוהר. בתקופת הרנסנס הם הושמו במוסדות…מאז התקדמה החברה. מחלת נפש אינה פשע אלא חולי. מטרת החברה אינה להקיא מתוכה את חולה הנפש אלא לטפל בו, וזאת תוך הכרה בזכותו כאדם מזה ובצורך לשמור על שלום הציבור מזה. אכן, עמדת החברה כלפי חולה הנפש משקפת את רמתה המוסרית, את ערכיה ואת רגישותה לחיי האדם (החולה והבריא). אמור לי כיצד מטפלת חברה בחולי הנפש שלה ואומר לך מהי מידת מחויבותה של אותה חברה לזכויות הפרט ולשלום הציבור”.

בתמצית, נטענו הטענות הבאות בהודעת הערעור.

טעה בית משפט השלום כשהכריע בדינו של המערער, מבלי שבירר לאשורו את מצבו הנפשי של המערער, מבלי שנבחנה כשירותו הנפשית לעמוד לדין ואחריותו הנפשית בעת העבירה.
כפועל יוצא, כך נטען בהודעת הערעור, טעות קשה נוספת נפלה מבין ידיו של ביהמ”ש השלום בשולחו את המערער למאסר מאחורי סורג ובריח, ראשון בחייו, בהתעלם לחלוטין ממצבו הנפשי.
עוד נטען כי זהו מקרה חריג בנסיבותיו, בו תחושת הצדק וההגינות אינה מאפשרת להשלים עם הכרעת הדין המרשיעה, על אחת כמה וכמה עם האפשרות שהמערער ייכלא מאחורי סורג ובריח.
לפיכך, התבקש בית המשפט המחוזי לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין ולהפנות את המערער לבדיקה פסיכיאטרית שתבחן את מצבו הנפשי ושאלת כשירותו לעמוד לדין.

הטענות בערעור לעניין אי בדיקת כשירותו של המערער לעמוד לדין.

בתמצית, נטען בהודעת הערעור כי טעה בית משפט השלום משלא הפעיל את סמכותו מכח סעיף 15 לחוק הטיפול בחולי נפש ולא ציווה על קבלת חוות דעת פסיכיאטרית אודות כשירותו הדיונית וכשירותו המהותית של המערער.
למעשה, כך נטען, התעלם בית משפט השלום לחלוטין, לכל אורך ההליך, מנורות האזהרה הרבות ביחס למצבו הנפשי של המערער, ונמנע מלברר את מסוגלותו לעמוד לדין על אף כתובת ברורה וגלויה על הקיר.
במסגרת שמיעת הראיות, נחשף בית משפט השלום ברמלה להליך פלילי קודם שהתנהל כנגד המערער בבית משפט השלום באשדוד, שם הואשם בעבירות פגיעה בפרטיות ובהטרדה באמצעות מתקן בזק. לאחר התנהלות דומה (שליחת מכתבים בעלי תוכן פוגעני), נבדקה כשירותו לעמוד לדין – ביוזמת הפרקליטות – ואותו תיק קודם הסתיים בקביעה כי המערער אינו כשיר לעמוד לדין והושת עליו צו אשפוז.
בהודעת הערעור הודגש, כי ההגנה איננה מתעלמת מכך ששאלת הכשירות לא הועלתה ע”י הסניגור הקודם בהליך לפני בית משפט השלום ברמלה ולא נתבקשה מטעם ההגנה בדיקה פסיכיאטרית של המערער.
להודעת הערעור צורף תצהיר של הסניגור הקודם המסביר על שום מה לא העלה את שאלת הכשירות. הסיבה לכך נעוצה בחוסר התובנה של המערער לבעייתו הנפשית ובכלל זה אמונתו שאינו סובל מכל בעיה נפשית וסברתו כי אשפוזו בביה”ח פסיכיאטרי ותיוגו כחולה נפש (בהליך הפלילי הקודם בעניינו) גרמו לו עוול עצום ונועדו למנוע ממנו להוכיח את חפותו, כחלק מקונספירציה של הרשויות נגדו. המערער אסר לפיכך על סנגורו הקודם להעלות כל טענה הנוגעת למצב נפשי במסגרת הגנתו בפני בימ”ש השלום ברמלה.
למרות שהסניגור הקודם לא העלה את שאלת כשירותו של המערער לעמוד לדין, נטען בהודעת הערעור כי התצריף שהונח לפתחו של בית המשפט השלום, חשף תמונה קיצונית וחריגה שחייבת היתה להוביל את בית המשפט לבחון, הגם מיוזמתו, את מצבו הנפשי של המערער, בטרם יכריע בדינו.
הודעת הערעור הפנתה לפסק הדין שניתן בבש”פ 8606/11 אריה (אצלן) חביב נ’ מדינת ישראל;
- באותו הליך, דובר בעציר שנשלח ביוזמת המדינה לבדיקה פסיכיאטרית של כשירותו לעמוד לדין ומצבו הנפשי בשעת ביצוע העבירה שיוחסה לו וזאת על רקע קביעות עבר לפיהן אינו כשיר לעמוד לדין. העציר התנגד לבדיקה, טען להיעדר בעיה נפשית וערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, אשר קבע (כב’ הש’ הנדל) כי “כפי שלא ניתן לקבל חוות דעת ללא בסיס, כך לא ניתן לוותר על קבלת חוות דעת בהתקיים בסיס. מדובר בהוראה קוגנטית שאין הנאשם רשאי לוותר עליה. כך מבחינה מעשית, כך מבחינה עקרונית”.
- באותו הליך אף גילתה ב”כ המדינה, בהגינותה ובצדק, עמדתה, כי למדינה אחריות לברר את מצבו הנפשי של נאשם אף אם אינו חפץ בכך, מקום בו יש אינדיקציה המצדיקה את עריכת הבדיקה.
כך ממש, גם בעניינו של המערער, נטען בהודעת הערעור שלא ניתן היה לוותר על קבלת חוות דעת, משהתקיים בסיס מוצק לחשש כי המערער אינו כשיר לעמוד לדין, ואף אינו אחראי לעבירות שיוחסו לו.
בבש”פ חביב הנ”ל אף הביעה ב”כ המאשימה, בהגינותה ובצדק, עמדתה, כי למדינה אחריות לברר את מצבו הנפשי של נאשם אף אם אינו חפץ בכך, מקום בו יש אינדיקציה המצדיקה את עריכת הבדיקה.
וכך בדיוק גילתה המדינה אחריות בהליך הקודם שהתנהל כנגד המערער בתיק פלילי קודם בבימ”ש שלום אשדוד (העומד ברקע לתיק זה) עת נחשפה למכתבים ששלח לפרקליטות ולביהמ”ש, בסגנון המכתבים מושא כתב האישום בתיק זה, וביקשה להפנות את המערער, על אף התנגדותו, לבדיקה פסיכיאטרית. הליך פלילי קודם זה הסתיים כאמור בהפסקת הליכים מפאת אי כשירותו של המערער לעמוד לדין ובצו אשפוז כפוי.
אלא שבניגוד לעמדה העקרונית האמורה של המאשימה ולעמדתה הספציפית ביחס למערער בהליך קודם – בהליך שבפני בית המשפט השלום ברמלה, הליך שבא לעולם בעקבות שליחת מכתבים כמו אלו שהובילו לאשפוזו בבי”ח פסיכיאטרי אך שנה קודם לכן, בחרה המאשימה בשתיקה רועמת בכל הנוגע לשאלת כשירותו של המערער
לכן – כך נטען בהודעת הערעור – בעניינו של המערער, חובתו של בית המשפט להבטחת תקינות ההליך, לעשיית צדק ולמניעת עיוות דין צריכה היתה להוביל להעמדת מצבו הנפשי של המערער לבדיקה מקצועית ולבחינת כשירותו לעמוד לדין, אפילו שטענה זו לא הועלתה מצד הסניגור הקודם.

קבלת הערעור על ידי בית משפט המחוזי בלוד וביטול פסק הדין בשל אי בחינת כשירות לעמוד לדין.

ביום 10.6.19 נשמע הערעור לפני בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (הרכב כב’ השופטת סגנית הנשיאה ורדה מרוז – אב”ד, כב’ השופט העמית אברהם יעקב וכב’ השופטת נאוה בכור).
ההגנה חזרה על טענתה, כי שאלת כשירותו המהותית והדיונית של המערער לעמוד לדין כלל לא נבחנה או נדונה במסגרת ההליך לפני בית משפט השלום, על אף שברקע הדברים עמדה חוות דעת בעניינו של המערער בגדרה נקבע בתיק פלילי קודם כי המערער אינו כשיר לעמוד לדין והושת עליו צו אשפוז.
בכתב תגובתה לערעור ביקשה הפרקליטות לדחות את הערעור אולם לאחר דיון ובעקבות המלצת בית המשפט, הסכימה הפרקליטות במהלך הדיון לביטול פסק הדין והחזרת הדיון לבית משפט השלום, לקבלת חוות דעת שתבחן את כשירותו של המערער לעמוד לדין ואת אחריותו הפלילית.
בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי היה מקום לבחון את שאלת כשירותו הנפשית של המערער, על אף שאיש מבאי כח הצדדים לא העלה אותו מפורשות.
בנסיבות אלו ועל יסוד הסכמת הפרקליטות קיבל בית המשפט את הערעור והורה על ביטול פסק הדין של בית משפט השלום.
עם ביטול פסק הדין, בוטלו גם עונש המאסר של 9 חודשים שנגזר על המערער וקנס על סך 15,000 ₪.
הפסיכיאטר המחוזי התבקש לתת חוות דעת פסיכיאטרית אודות המערער והדיון הוחזר לבית משפט השלום ברמלה.
בהמשך עמוד זה ניתן לעיין בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ללא פרטים מזהים של המערער.
את המערער ייצגו בהליך זה עו”ד גיא פלנטר ועו”ד אירנה אינברג ממשרדו, את פרקליטות מחוז מרכז ייצג עו”ד גיא אברס.

ע”פ 53960-02-19 לפני בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (הרכב כב’ השופטת סגנית הנשיאה ורדה מרוז – אב”ד, כב’ השופט העמית אברהם יעקב וכב’ השופטת נאוה בכור).

עדכון – הנאשם זוכה בבית משפט השלום.

ביום 2.10.19, התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית אודות הנאשם מטעם הפסיכיאטר המחוזי במסגרתה נאמר בין היתר כי קיים ספק האם הנאשם היה אחראי למעשיו בעת האירועים נשואי כתב האישום.
בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופט הישאם אבו שחאדה) קבע כי בכך התקיים הסייג לאחריות פלילית של אי שפיות הדעת, ולכן, אין מנוס מזיכוי הנאשם.
בית המשפט לא מצא צורך למתן צו מרפאתי כפוי והורה על זיכוי הנאשם מכל העבירות בהן הורשע בשל העדר כשירות מהותית לעמוד לדין, מכוח הגנת אי שפיות הדעת.
הנאשם, אשר כזכור פנה למשרדנו לאחר שהורשע בפלילים ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר וכן קנס, זוכה אם כן מכל אשמה ובניגוד למקרים רבים אחרים, לא ניתן בעניינו צו מרפאתי כפוי.
לפרטים נוספים ראו: מ-9 חודשי מאסר לזיכוי בשל הגנת אי שפיות הדעת. ללא צו אשפוז או צו לטיפול מרפאתי.
בהמשך זיכינו נאשם זה בתיק נוסף. על כך ראו: בשל אי כשירות מהותית לעמוד לדין מזוכה הנאשם שוב מעבירה של העלבת עובד ציבור, ללא צו אשפוז או צו לטיפול מרפאתי.

לקריאה נוספת.

בכל הנוגע לייצוג משרדנו בהליכי ערעור ראו: ערעור פלילי | ייצוג משפטי בהליכי ערעור ע”י עורך דין פלילי.

עורך דין פלילי

אשפוז או טיפול מרפאתי של נאשם על פי צו בית משפט | כשירות לעמוד לדין | אי כשירות לעמוד לדין | אי שפיות הדעת | הגנת אי שפיות | אי כשירות דיונית | אי כשירות מהותית | הפסקת הליכים חולה נפש | אי כשירות נפשית | אינו בר עונשין | חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי | לא כשיר לעמוד לדין | זילות בית משפט | העלבת עובד ציבור | חוק טיפול בחולי נפש | סעיף 15 חוק טיפול בחולי נפש | נאשם שאינו מסוגל לעמוד בדין | סעיף 170 חוק סדר הדין הפלילי | סעיף 225 חוק העונשין | סעיף 288 חוק העונשין | פסיכיאטר מחוזי אי כשירות לעמוד לדין | קבלת ערעור פלילי | משפט פלילי | משרד עורכי דין פלילי | עורך דין פלילי במרכז | עו”ד פלילי במרכז

הפוסט אי בחינת כשירות לעמוד לדין; קבלת ערעור, ביטול הכרעת דין ועונש מאסר של 9 חודשים; עבירות זילות בית משפט, העלבת עובד ציבור 5 (7) הופיע ראשון בעורך דין פלילי גיא פלנטר

מ-9 חודשי מאסר לזיכוי בשל הגנת אי שפיות הדעת. ללא צו אשפוז או צו לטיפול מרפאתי 5 (3)

גיא פלנטר — Wed, 11 Mar 2020 18:33:49 +0000

מ-9 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח לזיכוי בשל הגנת אי שפיות הדעת. ההליך הפלילי מסתיים בזיכוי, ללא צו אשפוז וללא צו המחייב קבלת טיפול מרפאתי.

תמצית המקרה.

נאשם אשר הורשע בעבירות של זילות בית משפט והעלבת עובד ציבור ונשלח ל-9 חודשי מאסר – זוכה על ידי אותו שופט שגזר עליו את עונש המאסר לאחר שקבע, כי התקיים הסייג לאחריות פלילית של אי שפיות הדעת.
על בסיס האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם הפסיכיאטר המחוזי אודות הנאשם, קבע בית המשפט שאין מקום לצו אשפוז וגם לא לצו לטיפול מרפאתי כפוי.

“השורה התחתונה” בפסק הדין – זיכוי נאשם – קבלת הגנת אי שפיות הדעת.

הגנת אי שפיות הדעת.

סעיף 34ח לחוק העונשין תשל”ז – 1977 שכותרתו “אי שפיות הדעת” קובע:

34ח. לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש –

(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או

(2) להימנע מעשיית המעשה.

על התכלית בהגנת אי שפיות הדעת עמד בית המשפט העליון (כב’ השופט נ’ הנדל), ברע”פ 2675/13, מדינת ישראל נגד וחנון:

“… סעיף 34ח עניינו חוסר אחריות פלילית מבחינה מהותית. דהיינו, בשל מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה, לא ניתן לדרוש ממנו לשאת באחריות פלילית. התכלית שביסוד הסייג היא הרצון להימנע מלהכתים או להעניש אדם חסר הבנה של מעשיו או של הפסול בהם, או שחסר יכולת של ממש לשלוט במעשיו. תכלית זו נגזרת לא רק ממטרות הדין הפלילי אלא גם מההכרה החוקתית בכבוד האדם, הכוללת ענישת הפרט רק כשהוא בעל אוטונומיה מוסרית ויכולת בסיסית להבדיל בין חושך לאור”.

תכלית זו הובילה לכך, שבמקרה הנדון כאן, נאשם אשר הורשע בעבירות של זילות בית משפט והעלבת עובד ציבור ונשלח ל-9 חודשי מאסר – זוכה על ידי אותו שופט שגזר עליו את עונש המאסר.
על בסיס האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם הפסיכיאטר המחוזי, ובהעדר מסוכנות, הוסיף וקבע בית המשפט שאין מקום להורות על אשפוזו של הנאשם, וגם לא על מתן צו לטיפול מרפאתי כפוי.

תחילתה של הפרשה – ההרשעה בבית משפט השלום ושליחתו של הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח.

על תחילתה של פרשה זו עמדנו בהרחבה בפוסט שכותרתו: אי בחינת כשירות לעמוד לדין; קבלת ערעור, ביטול הכרעת דין ועונש מאסר של 9 חודשים.
בתמצית, מדובר בנאשם אשר שלח מכתבים ובהם תכנים פוגעניים ומעליבים אודות שופטים, פרקליטה מפרקליטות דרום וסגנית הפסיכיאטר המחוזי – אשר דנו בהליכים קודמים בעניינו.
לאחר שמיעת הראיות בתיק, הרשיע בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופט הישאם אבו שחאדה) את הנאשם ב- 4 אישומים של זילות בית משפט, בניגוד לסעיף 255 לחוק העונשין, ובעבירה של העלבת עובד ציבור, בניגוד לסעיף 288 לחוק העונשין.
בהמשך, לאחר שמיעת טוענים לעונש, גזר בין המשפט על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 15,000 ₪.

ביטול פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי והחזרת הדיון לבית משפט השלום.

הנאשם יוצג בהליך בפני בית משפט השלום על ידי סנגור אחר, ולאחר שהורשע ונשלח למאסר פנה למשרדנו.
בשלב ראשון, הגיש משרדנו ערעור לבית המשפט המחוזי. על הליך ערעור זה עמדנו בהרחבה בפוסט שכותרתו: אי בחינת כשירות לעמוד לדין; קבלת ערעור, ביטול הכרעת דין ועונש מאסר של 9 חודשים.
בתמצית, טען משרדנו בערעור בפני בית המשפט המחוזי (בין היתר) כי טעה בית משפט השלום בכך:
- שהכריע בדינו של הנאשם מבלי שבחן ביוזמתו את שאלת כשירותו הנפשית, על אף שהנאשם עצמו וסנגורו לא העלו שאלה זו.
- שגזר על הנאשם עונש מאסר, ראשון בחייו, בהתעלם לחלוטין ממצבו הנפשי.
בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (הרכב כב’ השופטת סגנית הנשיאה ורדה מרוז – אב”ד, כב’ השופט העמית אברהם יעקב וכב’ השופטת נאוה בכור) קיבל את ערעור משרדנו, הורה על ביטול פסק הדין והעונש והחזיר את הדיון לבימ”ש השלום – לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית בשאלת כשירותו המהותית והדיונית לעמוד לדין.
בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן לעיין כאמור בפוסט: אי בחינת כשירות לעמוד לדין; קבלת ערעור, ביטול הכרעת דין ועונש מאסר של 9 חודשים.

לבקשת ההגנה, מורה בית משפט השלום על זיכוי הנאשם בשל הגנת אי שפיות הדעת.

הדיון הוחזר לכבוד השופט הישאם אבו שחאדה, אשר כזכור, בגלגול הקודם של התיק, הרשיע את הנאשם ושלח אותו ל- 9 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח.
ביום 2.10.19, התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית אודות הנאשם מטעם הפסיכיאטר המחוזי במסגרתה נאמר בין היתר כי קיים ספק האם הנאשם היה אחראי למעשיו בעת האירועים נשואי כתב האישום.
בהגינותו, ובניגוד לעמדת התביעה המשטרתית, קבע בית המשפט כי בכך התקיים הסייג לאחריות פלילית של אי שפיות הדעת, ולכן, אין מנוס מזיכוי הנאשם.
בהתאמה, הורה בית המשפט על זיכוי הנאשם מכל העבירות בהן הרשיעו בעבר, בשל העדר כשירות מהותית לעמוד לדין, מכוח הגנת אי שפיות הדעת.
סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991 שכותרתו “אשפוז או טיפול מרפאתי של נאשם על פי צו בית משפט”, קובע:

“הועמד נאשם לדין פלילי ובית המשפט מצא כי הוא עשה את מעשה העבירה שבו הואשם, אולם החליט, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו הוא, שהנאשם היה חולה בשעת מעשה ולפיכך אין הוא בר-עונשין, ושהוא עדיין חולה, יצווה בית המשפט שהנאשם יאושפז או יקבל טיפול מרפאתי”.

ואכן, מקרים מסוג זה מסתיימים על פי רוב בצו שיפוטי המורה על אשפוז או טיפול מרפאתי כפוי.
אלא שבמקרה זה, קיבל בית המשפט את טעוני משרדנו שאין מקום למתן צו שיפוטי, לא צו אשפוז וגם לא צו לטיפול מרפאתי כפוי.
על נימוקיו של בית המשפט ניתן לעמוד בהחלטה עצמה, אשר מוצגת במלואה לקראת סוף עמוד זה, ללא פרטים מזהים של הנאשם.

סוף דבר.

הנאשם, אשר כזכור פנה למשרדנו לאחר שהורשע בפלילים ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח וכן קנס, זוכה אם כן מכל אשמה ובניגוד למקרים רבים אחרים, לא ניתן בעניינו צו אשפוז כפוי וגם לא צו לטיפול מרפאתי כפוי.
את הנאשם ייצגו בבית המשפט המחוזי ובבית משפט השלום (לאחר שהתיק הוחזר מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום) עו”ד גיא פלנטר ועו”ד אירנה אינברג ממשרדו.

ת”פ 21981-08-16 בבית משפט השלום ברמלה, בפני כבוד השופט הישאם אבו שחאדה.

לקריאה נוספת.

בהמשך הובלנו לזיכוי נאשם זה בתיק נוסף ועל כך ראו בעמוד: בשל אי כשירות מהותית לעמוד לדין מזוכה הנאשם שוב מעבירה של העלבת עובד ציבור, ללא צו אשפוז או צו לטיפול מרפאתי.
בכל הנוגע לייצוג משרדנו בהליכים פליליים ראו: משפט פלילי – ייעוץ וייצוג משפטי.
למקרים נוספים בהם טיפלנו ראו: דוגמאות להמחשה – מקרים אשר טופלו על ידי משרד עורכי דין גיא פלנטר.

עורך דין פלילי

אשפוז או טיפול מרפאתי של נאשם על פי צו בית משפט | כשירות לעמוד לדין | אי כשירות לעמוד לדין | אי שפיות הדעת | הגנת אי שפיות | אי כשירות דיונית | אי כשירות מהותית | הפסקת הליכים חולה נפש | אי כשירות נפשית | אינו בר עונשין | חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי | לא כשיר לעמוד לדין | זילות בית משפט | העלבת עובד ציבור | חוק טיפול בחולי נפש | סעיף 15 חוק טיפול בחולי נפש | נאשם שאינו מסוגל לעמוד בדין | סעיף 170 חוק סדר הדין הפלילי | סעיף 225 חוק העונשין | סעיף 288 חוק העונשין | פסיכיאטר מחוזי אי כשירות לעמוד לדין | קבלת ערעור פלילי | משפט פלילי | משרד עורכי דין פלילי | עורך דין פלילי במרכז | עו”ד פלילי במרכז

הפוסט מ-9 חודשי מאסר לזיכוי בשל הגנת אי שפיות הדעת. ללא צו אשפוז או צו לטיפול מרפאתי 5 (3) הופיע ראשון בעורך דין פלילי גיא פלנטר