ארכיון גניבת דואר - עורך דין פלילי גיא פלנטר

עבירות גניבה: הסברים ודוגמאות על עבירות הגניבה, ייעוץ וייצוג משפטי 4.9 (99)

גיא פלנטר — Tue, 28 Feb 2023 03:29:24 +0000

עבירות גניבה – ייעוץ משפטי ייצוג משפטי ע”י עורך דין פלילי.

עבירות גניבה: ייעוץ וייצוג משפטי ע”י עורך דין פלילי בכל הנוגע לעבירות גניבה בידי מורשה, גניבה בידי עובד, גניבה בידי מנהל, גניבה בידי עובד ציבור

משרד עורכי דין פלילי גיא פלנטר מעניק יעוץ משפטי + ייצוג משפטי לחשודים ולנאשמים בכל הנוגע לעבירות רכוש ובכללן עבירות גניבה על סוגיהן לרבות: גניבה בידי מורשה, גניבה בידי עובד, גניבה בידי מנהל וכן גניבה בידי עובד ציבור.

על עבירות גניבה – גניבה מהי

אחד האיסורים המסורתיים בדין הפלילי הוא האיסור על גניבה, כאשר חוק העונשין, התשל”ז – 1977 קובע מדרג של עבירות גניבה, הנבדלות זו מזו בנסיבותיהן ובחומרתן.
עבירת הגניבה “הקלאסית” היא זו הקבועה בסעיף 383 בחוק העונשין:

383. גניבה – מהי

(א) אדם גונב דבר אם הוא –

(1) נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע;

(2) בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר.

החוק מגדיר אם כן שתי חלופות לעבירה של גניבה הקלאסית:
- האחת – עניינה הוצאת דבר מחזקתו של אחר, בלא הסכמתו ומתוך כוונה לשלול את הדבר שלילת קבע. דוגמא מובהקת היא אדם הנוטל מוצרים מחנות ועוזב את החנות מבלי לשלם על המוצרים.
- השניה – עניינה במעשה של מעילה באמון ומשקפת את הגניבה על דרך “שליחת יד” בדבר המוחזק כדין בחזקתו של הגנב. דוגמא קלאסית לגניבה בשליחת יד היא אדם שמחזיק כספים בנאמנות עבור אחר ועושה שימוש בכספי הנאמנות לצרכיו הפרטיים מבלי שקיבל לכך את אישורו והסמכתו של האדם האחר עבורו החזיק בכספים.
עוד קובע החוק כי עבירה של גניבה יכולה להתבצע בתחבולה, בהפחדה, תוך ניצול טעות של הצד השני ואף במציאה.
משמעות הדבר היא למשל שגם אדם שמצא ארנק או מכשיר פלאפון ונטל אותם לעצמו, למרות שיודע כי ניתן לאתר את הבעלים בשקידה סבירה, עלול למצוא עצמו חשוד בעבירה של גניבה.
כך, גם אדם שחשבון הבנק שלו זוכה בשל טעות ולא דיווח על כך למרות שהיה מודע לטעות – עלול להיחשב כמי שביצע עבירה של גניבה.
גניבה יכולה להיות של כל נכס שהוא בעל ערך, ובכלל זה נכס מוחשי כגון חפץ או כסף ונכס מופשט כגון זכות או מידע.

עבירת הגניבה הבסיסית – סעיף 384 לחוק העונשין

עבירת הגניבה הבסיסית, ללא נסיבות מחמירות, היא עבירה מסוג “עוון” אשר העונש המקסימאלי הקבוע בצדה בחוק העונשין עומד על שלוש שנות מאסר (סעיף 384 לחוק).
מכאן גם, שלאדם שנחקר כחשוד בעבירה של גניבה לא קמה הזכות לשימוע לפני הגשת כתב אישום. ככל שלא יפנה ביוזמתו, באמצעות סנגור מטעמו, לרשות התובעת בבקשה לערוך שימוע לפנים משורת הדין – עלול למצוא עצמו נאשם בהליך פלילי מבלי שהיתה לו הזדמנות לנסות ולשכנע את התביעה להימנע מהגשת כתב אישום נגדו ולסגור את התיק באחת מעילות הסגירה הקיימות.

גניבה בנסיבות מחמירות – סעיף 384א(ב) לחוק העונשין

לצד עבירת הגניבה הקלאסית נקבעו בחוק סוגים נוספים של עבירות גניבה, עבירות אותן ראה המחוקק בחומרה יתרה ועל כן גם קבע בצדן רף ענישה מחמיר, גבוה יותר משלוש שנות מאסר.
כך למשל, סעיף 384א(ב) לחוק העונשין, קובע, כי גניבה של דבר שערכו עולה על חצי מיליון שקלים תיחשב “גניבה בנסיבות מיוחדות” ודינה מאסר שבע שנים.

גניבה בידי מורשה – “שליחת יד” – עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין

סוג נוסף של עבירת גניבה, הנושאת חומרה מיוחדת, היא עבירה של גניבה בידי מורשה, עבירה הקבועה בסעיף 393 לחוק העונשין:

393. גניבה בידי מורשה

העושה אחת מאלה, דינו מאסר שבע שנים:

(1)   גונב נכס שקיבל עם יפוי כוח לעשיה בו;

(2)   גונב נכס שהופקד אצלו, לבדו או עם אדם אחר, על מנת שישמרנו שמירה מעולה או ישתמש בו או בתמורתו, כולם או מקצתם, למטרה פלונית או ימסור כולם או מקצתם לאדם פלוני;

(3)   גונב נכס שקיבל, לבדו או עם אדם אחר, בשביל אדם אחר או לזכותו;

(4)   גונב מן התמורה של נייר ערך, או של עשיה בנכס על פי יפוי כוח, כשקיבל הוראה שתשמש למטרה פלונית או תשולם לאדם פלוני.

חומרתה היתרה של עבירת גניבה בידי מורשה נעוצה בניצול וההפרה של יחסי האמון בין מרשה למורשה. עבירה של גניבה בידי מורשה מתבצעת ככלל על דרך של “שליחת יד” בנכס המוחזק בידי המורשה כדין.
עבירה של גניבה בידי מורשה מעסיקה את בתי המשפט בישראל לעתים תכופות ובחלק ניכר מהמקרים מתעוררת ביחס לעורכי דין שהחזיקו כספים בנאמנות עבור לקוחותיהם ושלחו ידם בכספים לצרכיהם האישיים, כמו גם ביחס למנהלי השקעות שקיבלו ייפוי כח וזכות לעשות פעולות בכספי לקוחותיהם לצורכי השקעה ותחת זאת גרפו את הכספים לכיסם.
בשל המעילה באמון הנלווית לגניבה ע”י מורשה, מצא המחוקק להחמיר את רף הענישה וקבע עונש של שבע שנות מאסר.
הגם שהעונש שנקבע ע”י המחוקק הוא עונש מקסימאלי, בתי המשפט חזרו ופסקו כי בגין עבירה של גניבה בידי מורשה ראוי להשית עונש של מאסר בפועל, ואכן, לא מהססים בתי המשפט ברחבי הארץ לגזור על נאשמים שהורשעו בעבירה של גניבה בידי מורשה מאסר של ממש מאחורי סורג ובריח ולעיתים אף לתקופות ממושכות.
עוד בשנות ה- 80 פסק בית המשפט העליון בערעור פלילי 281/82 אהרון אבו חצירא נ’ מדינת ישראל את הדברים הבאים (ההדגשה שלנו):

“כלל אחר, אף הוא נקוט בידינו מימים ימימה, הוא, שמבחינת מדיניות הענישה הנורמאטיבית הכול שווים בפני החוק. מקובל עלינו, כי אדם שהורשע בביצוע עבירות כגון גניבה בידי מורשה, גניבה על-ידי נאמן, גניבה על-ידי מנהל וגניבה מאת מעביד, וכן עבריין שחטא במעשי שחיתות בקבלת שלמונים או בנתינתם –אין לפטור את אלה מעונש מאסר בפועל. בעבירות אלה מתמצים ומשתלבים יחד גם שליחת יד ברכוש הזולת וגם מעילה באמון, אשר ניתן באנשים אלה על-ידי ציבור, שבטח ביושרם ובהגינותם. בהיות עבירות מעין אלה שכיחות, ומשום שפגיעתן בציבור הרחב קשה במיוחד, סבר המחוקק בקבעו את העונש המרבי וקבע בית-משפט זה בהלכותיו, כי ראויים מעשים מעין אלה לעונש חמור ומוחשי, כדי שיהא בהם להתריע על התנהגות נפסדת זו ולהרתיע עבריינים בכוח מלהיגרר למעשי עבירה שכאלה. אין בידי בית המשפט, ששומה עליו לתרום את תרומתו להכחדת התופעות הללו, אמצעי הולם יותר מאשר ענישה ממשית ומוחשית, שמאסר בפועל בין מרכיביה“.

הדברים הללו בכל הנוגע למדיניות הענישה בעבירות של גניבה בידי מורשה ועבירות כלכליות בכלל יפים ונכונים גם כיום, בפרט נוכח מגמת בתי המשפט להעלות את רף הענישה. כך למשל פסק בית המשפט העליון בע”פ 4430/13 נתנאל שרון נ’ מדינת ישראל (ההדגשה שלנו):

“באשר למתחם הענישה ההולם; לא מצאתי כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו שמתחם ענישה בעניינו של הנאשם יכלול עונש מאסר בפועל לתקופה של 4-2 שנים, בתוספת עונש מאסר על תנאי וקנס משמעותי. גם לא מצאתי כי מדובר בקביעה מחמירה, בשים לב למגמת הענישה המחמירה שעולה מפסיקתו של בית משפט זה בעשור האחרון בכל הנוגע לעבריינות כלכלית …. לא אחזור כאן על הדברים שנאמרו בפסקי הדין האמורים לעיל בנוגע לחומרתן של העבירות הכלכליות ולהשלכותיהן הקשות על המשק והחברה. בל נטעה באופיין “הלבן והנקי” של העבירות הכלכליות; מדובר בעבירות מתוחכמות וקשות לגילוי, אשר מבוצעות לרוב על ידי עבריינים בעלי מעמד והשכלה שעושים שימוש בכספיהם של אחרים, תוך ניצול כוחם ומעמדם ותוך הפרת חובות הנאמנות. לעיתים קרובות נותרות עבירות אלה סמויות מהעין במשך שנים רבות, וכשהן מתגלות, מתבררים גם הנזקים החמורים הנובעים מהן, אשר הינם בדרך כלל חמורים פי כמה וכמה מהנזקים שנגרמים כתוצאה מעבירות רכוש “רגילות”. לא בכדי קבע בית משפט זה בשנים האחרונות שהגיעה העת להעלות את רף הענישה בעבירות כלכליות, לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל במקרים המתאימים“.

גניבה בידי עובד – עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין

עבירה ספציפית נוספת אותה ראה המחוקק בחומרה יתרה היא גניבה בידי עובד, עבירה הקבועה בסעיף 391 לחוק העונשין וגם בצדה קבע המחוקק ענישה של שבע שנות מאסר:

“391. גניבה בידי עובד

עובד הגונב דבר שהוא נכס מעבידו, או שהגיע לידי העובד בשביל מעבידו, וערכו עולה על אלף שקלים חדשים, דינו – מאסר שבע שנים”.

החומרה המיוחדת הטמונה בעבירה של גניבה בידי עובד נובעת מהעובדה כי יחסי עובד ומעביד הינם יחסים מיוחדים הדורשים אמון רב, מעוצמת הפגיעה ביחסי האמון כאשר העובד גונב ממעסיקו, מהקלות היחסית של שליחת היד בנכסי המעביד תוך ניצול הגישה לרכושו, כמו גם מהקושי בגילוי העבירות הללו.
מדיניות הענישה שהותוותה על ידי בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים בעבירות גניבה ומרמה שבוצעו על ידי עובד ממעבידו היא להטיל ענישה מוחשית הכוללת מאסר בפועל.
כך למשל נפסק בע”פ 1341/02, מיכל מזרחי נגד מדינת ישראל:

“מטרות הענישה, המשקפות ערכים שונים ואף מנוגדים, הן מגוונות…בעבירות שעניינן שליחת יד בכספים שהופקדו בידי הנאשם, תוך ניצול אמון המפקידים – אשר קל לבצען וקשה לגלות את העבריין – המטרות בעלות המשקל המכריע הן ההרתעה וההוקעה. הגשמת מטרות אלה מחייבת, ככלל, להטיל עונש מאסר משמעותי בסוג עבירות זה”.

לעניין החומרה המיוחדת של עבירה הגניבה ממעביד, המחייבת לשיטת בתי המשפט ענישה מחמירה ומרתיעה, נקבע גם בע”פ 72220/04 מדינת ישראל נגד כהנים כדלקמן:

“לא בכדי קבע המחוקק ענישה מחמירה של שבע שנות מאסר בצידה על עבירת הגניבה ממעביד. עבירה זו נושאת עימה גם יסוד קשה של הפרת אמון. ‘בעבירות אלה נוספת לפגיעה בזכות ההחזקה של בעל הנכס גם הפרה של חובת הנאמנות שחב הגנב, מכוח מעמדו, לבעליו’ (ע”פ 6350/93, מדינת ישראל נגד גולדין, פורסם בפד”י מט(4) 281). אפשר וצריך לדרוש ממעסיק שינקוט באמצעי הגנה מירביים כדי לשמור על רכושו, כנגד גנבים ‘מן החוץ’ – אך קשה אם לא בלתי אפשרי, להתגונן מראש כנגד עובד ‘מבפנים’, שבתוקף תפקידו ומכוח האמון שהמעביד רוחש לו – יש לו גישה טבעית לרכושו של המעביד. על כן, מתחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה…” (סעיף ד’ לפסק-הדין).

עיון בפסיקה מן השנים האחרונות אכן מלמד כי בתי המשפט אינם מהססים להטיל עונשי מאסר ממשים מאחורי סורג ובריח על נאשמים שהורשעו בעבירה של גניבה ממעסיק, זאת גם על אף קיומן של נסיבות אישיות מיוחדות.
לדוגמא למדיניות הענישה המחמירה בעבירות של גניבה ממעסיק ניתן לראות בתיק רע”פ 5540/15 גלוריה גאוי נגד מדינת ישראל, שם הותיר בית המשפט העליון על כנו עונש של 8 חודשים מאסר בפועל בכליאה ממשית על עובדת משק בית, אלמנה בת 53 ואם לשבעה ילדים, שגנבה ממעסיקיה שיקים וקנתה באמצעותם מצרכים ושירותים בסך כולל של כ- 100,000 ₪. הנאשמת בתיק זה נדונה לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח למרות שנטלה אחריות על מעשיה, החלה בהליך שיקום ולא היה לחובתה כל עבר פלילי.
בית המשפט העליון דחה את ערעורה של הנאשמת על חומרת העונש בקבעו כי:

“עונש המאסר שהוטל על המבקשת מבטא באופן הולם את מדיניות הענישה בעבירות של גניבה ממעביד, ואיננו סוטה ממנה, ולפיכך לא מצאתי כל מקום להתערב בו… זאת, גם בהתחשב בעברה הנקי של המבקשת, בנסיבותיה האישיות והמשפחתיות, ובעובדה כי היא הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן” .

גניבה בידי מנהל – עבירה לפי סעיף 392 לחוק העונשין

עבירה ייחודית נוספת בקטגוריה של עבירות גניבה היא עבירה של גניבה בידי מנהל, המוגדרת בסעיף 392 בחוק העונשין:

“392. גניבה בידי המנהל

חבר דירקטוריון או נושא משרה של תאגיד הגונב דבר שהוא נכס התאגיד, דינו – מאסר שבע שנים”.

כך למשל, מנהל או דירקטור בחברה אשר עושה בכספי החברה כבתוך שלו ונוהג בהם מנהג בעלים ללא אישור או הסכמה מטעם הגורמים המוסכמים בחברה.
הנסיבות המחמירות נעוצות בעבירה זו בניצול הגישה שיש לנושא המשרה או חבר דירקטוריון בתאגיד לנכסי התאגיד ובהפרת יחסי האמון המיוחדים השוררים בין התאגיד לנושא המשרה.

גניבה בידי עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 390 לחוק העונשין

החמורה מבין עבירות הגניבה היא עבירה של גניבה בידי עובד ציבור, שבצדה קבע המחוקק עונש של עשר שנות מאסר:

390. גניבה בידי עובד הציבור

עובד הציבור הגונב דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, וערכו עולה על אלף שקלים חדשים, דינו – מאסר עשר שנים.

עובד ציבור לעניין זה יכול כל אחד מהמנויים בסעיף 34כד לחוק העונשין ובכלל זה עובד מדינה, לרבות חייל בצה”ל, עובד רשות מקומית או מועצה דתית, עובד בנק ישראל, עובד מוסד או גוף שהממשלה משתתפת בהנהלתו וכיו”ב.
עבירה של גניבה בידי עובד ציבור טומנת בחובה מעילה קשה באמון הציבור, פגיעה בטוהר המידות בשירות הציבורי והכל לשם גזל מהקופה הציבורית. לכן, בתי משפט עמדו לא אחת על הצורך למגר את ביצוען של עבירות מסוג זה, המתבצעות בדרך כלל תוך הפרת אמון וניצול אמון הציבור, על דרך של הטלת ענישה מחמירה ומרתיעה.
דוגמאות למקרים בהם טיפלנו בעבירה זו:
- גניבה בידי עובד ציבור – איש צבא קבע : רישום פלילי מופחת ללא פגיעה בזכויות פנסיה צבאית.
- תובענה לאחר הליך פלילי; גניבה בידי עובד ציבור – ללא פיטורים משירות המדינה.

עבירות גניבה – חשיבות קבלת ייעוץ משפטי + ייצוג משפטי מעורך דין פלילי

בקביעה שיפוטית שאדם מסוים ביצע עבירת גניבה יש משום פגימה קשה בשמו הטוב, במהימנותו, ובהכתמתו במעשה מובהק של חוסר יושר.
הרשעה פלילית במעשה גניבה, באחת הנסיבות המחמירות שקבע המחוקק, אף חושפת את המורשע, מעבר לחיובו בהשבת הגניבה – לפגיעה בכיסו ולשלילת חירתו – בדרך של שליחתו למאסר.
בשנים האחרונות מאמצים בתי המשפט רטוריקה מחמירה ביחס לעבירות כלכליות, המתורגמת לעונשי מאסר בפועל לצד ענישה כלכלית מכבידה, וזאת במגמה ליצור הרתעה כלפי עבריינים פוטנציאליים ולהפוך את ביצוען של העבירות הללו לבלתי כדאי.
לעניין זה נקבע בע”פ 8458/11 שובל נ’ מדינת ישראל (הדגשות שלנו):

“בדורות האחרונים, חדלו רחובות העיר והכפר מלשמש אכסניה בלעדית לביצוען של עבירות בקניינו של האחר. בדורנו, עדים אנו למעשי פשיעה כלכליים, הנעשים תחת כסות של חליפות יוקרה, גורדי שחקים ופעולות עסקיות לגיטימיות לכאורה. הסוציולוג האמריקאי אדווין סאת’רלנד היה הראשון לכנות סוג פשיעה כזה כ”עבירות צווארון לבן”…. עבירות הצווארון הלבן טומנות בחובן אשליה לפיה הן עבירות “נקיות יותר”, כאשר בפועל אין זה המצב, ולא פעם עבירות מסוג זה חמורות יותר מעבירות רכוש אחרות מבחינת היקפן ותיחכומן…אולם, על אף ה”הילה” (בלשון סגי נהור כפולה ומכופלת) העוטפת עבירות מסוג זה, ואולי דווקא בגלל הביצוע הסטרילי לכאורה של פשיעה כאמור, על מערכת אכיפת החוק והענישה לעמוד על המשמר ביתר שאת, תוך קביעה חד משמעית לפיה גם פשיעה זו אינה משתלמת. זאת בגדר מידה נגד מידה. המניע לביצוע עבירה כלכלית טמון בטיב העבירה, ועל בית המשפט לתרום תרומתו בהטלת עונשים שיהפכו עבירות אלו לבלתי כדאיות, גם בדרך של הטלת עונשי מאסר ממשיים“.

נוכח מורכבותה המשפטית של עבירת הגניבה, על שלל יסודותיה ורבדיה, ובשל מגמת בתי המשפט בשנים האחרונות להחמיר מאוד בענישה בעבירות מסוג זה, קיימת חשיבות מכרעת לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין פלילי כבר בשלבי החקירה בחשד לעבירות מסוג זה, על אחת כמה וכמה באם חלילה הוגש כתב אישום.

עבירות גניבה – דוגמאות למקרים בהם טיפל משרדנו

לקראת סוף עמוד זה ניתן לעיין בדוגמאות נוספות בהם טיפל משרדנו בעבירות גניבה.

עורכי דין פליליים

עבירות גניבה – ייעוץ משפטי + ייצוג משפטי ע”י עורך דין פלילי | גניבה בידי מורשה | גניבה בידי עובד | גניבה בידי מנהל | גניבה בידי עובד ציבור

הפוסט עבירות גניבה: הסברים ודוגמאות על עבירות הגניבה, ייעוץ וייצוג משפטי 4.9 (99) הופיע ראשון בעורך דין פלילי גיא פלנטר

גניבת דברי דואר – אי הרשעה. גניבת דואר – סיום הליך פלילי ללא הרשעה 5 (4)

גיא פלנטר — Fri, 10 Apr 2020 09:11:57 +0000

גניבת דברי דואר; פקידת דואר שהודתה בעבירה של גניבת דואר, סיימה הליך פלילי ללא הרשעה (אי הרשעה).

משרדנו מעניק ייצוג משפטי בעבירות גניבה בכל רחבי הארץ ובכל הערכאות המשפטיות.
בעמוד זה אנו מציגים מקרה להמחשה בו טיפל משרדנו הנוגע לפקידת דואר שהודתה בעבירה של גניבת דברי דואר.
בעקבות ייצוג משפטי של משרדנו, הסתיים ההליך הפלילי ללא הרשעה פלילית.

כתב האישום שהוגש כנגד פקידת דואר – גניבת דברי דואר.

הנאשמת הועסקה כפקידת דואר בסניף דואר מרכזי. במועדים שונים, פתחה הנאשמת דברי דואר חוזרים וגנבה מתוכם דברי דואר.
בהתבסס על הודאתה בחקירתה במשטרה וראיות נוספות, הוגש כנגד הנאשמת כתב האישום המייחס לה עבירות של גניבת דברי דואר, בניגוד לסעיף 89 לחוק רשות הדואר, התשמ”ו – 1986.

קצת על העבירה בה הואשמה פקידת הדואר- גניבת דברי דואר.

סעיף 89 לחוק רשות הדואר קובע כדלקמן:

“גניבת דבר דואר

89. פקיד דואר שגנב דבר דואר או מתוכו, הסתירו או השמידו במהלך העברתו, דינו – מאסר חמש שנים; הכיל דבר הדואר כסף, שטר, נייר ערך או חפץ, דינו – מאסר עשר שנים”.

העונשים החמורים שקבע המחוקק לצד העבירה של גניבת דואר משקפים את החומרה אשר בה ראה המחוקק עבירה פלילית זו. בשורה של פסקי דין עמדו בתי המשפט וכן בית הדין למשמעת של עובדי המדינה על החומרה הנעוצה במעשים של גניבת דברי דואר על ידי פקידי דואר.
כך למשל, בעש”מ 88/1 אריה בלסן נ’ נציבות שירות המדינה, פסק כבוד הנשיא שמגר כי עבירות מסוג זה יש עימן קלון:

“גניבת דבר דואר על ידי פקיד דואר יש לה אופי של מעילה באמון והיא חותרת תחת האמונה והבטחון אשר אותם צריך הציבור לרחוש כלפי אלו אשר בידיהם הוא מפקיד מכתביו. אופי החומרה שבמעשים כגון אלה מקובלת ומוסכמת, על כן, על כולי עלמא מקדמת דנא”.

בתיק בד”מ 4/14 פסק בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (כב’ השופט אורי כהן, אב בית הדין) בהקשר לפקיד דואר שהורשע בגניבת דואר:

“העבירות שעבר הנאשם טומנות בחלקן, לא רק פגיעה בקניינם של אזרחים שנזקקו לשירותי דואר, אלא גם פגיעה באמון הציבור ומעילה בתפקיד ובאמון של חברת הדואר, אשר הפקידה בידו ובידי עובדים כדוגמתו, רכוש השייך לציבור. הדברים הם בבחינת מושכלות ראשונים…”

ולבסוף, בעש”מ 7641/98 רפאל נוימן נ’ מדינת ישראל, איזכר כבוד השופט זמיר את פסיקתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה:

“עבירת גניבה בידי עובד ציבור ודומותיה, עבירות של שחיתות המידות של משרתי הציבור, נתפסות כחמורות יותר ממקבילותיהן הגורמות לפגיעה ביחיד. אפשר להקשות אם ראוי שכך יהיה. האם חסים אנו יותר על ממונם של הרבים או כספי הציבור מאשר על ממונו של היחיד? הרי זה ואלה ראויים להגנה מפני החומד אותם בלבבו. אולם החומרה היתרה הנודעת לעבירות מעילה בידי עובד ציבור מקורה בהפרת ברית האמון שבין משרת הציבור לציבור כולו. עובד הציבור מופקד על הכסף העובר ושב בין ידיו. ברור שבעצם מנויו לכהונתו טמונה הבטחה שהוא לא יהין לשלוח ידו בכסף הזה. רק על פי ההבטחה הזאת יכול השרות הציבורי להתקיים, ואלמלא האמון הניתן במשרת הציבור היינו צריכים למפקחים ומפקחי מפקחים ללא שיעור ומידה. על כן מתבקש להגיב בחומרה יחסית כלפי הפרת האמון שבבסיסה השחתת המידות של עובד הציבור.”

הסדר הטעון שגיבש עורך דין פלילי גיא פלנטר עם התביעה – סיום ההליך הפלילי ללא הרשעה פלילית.

בחזרה למקרה הנדון כאן. כתב האישום הוגש לבית משפט השלום בנתניה ונקבע לדיון בפני כב’ השופטת יעל קלוגמן.
לאחר הגשת כתב האישום כנגד, פנתה פקידת הדואר למשרדנו על מנת שנעניק לה ייצוג משפטי בהליך הפלילי בבית המשפט.
לנוכח אופי עבודתה, ועל מנת שלא לקטוע את מטה לחמה, היה חשוב לסיים את ההליך הפלילי ללא הרשעה.
עורך דין פלילי גיא פלנטר שייצג את הנאשמת, גיבש עם התביעה המשטרתית הסדר טעון על פיו, במידה ויתקבל אודות הנאשמת תסקיר חיובי משירות המבחן, יעתרו שני הצדדים לעונש מוסכם של שירות לתועלת הציבור (של”צ), ללא הרשעה.

בית משפט השלום בנתניה מכבד את הסדר הטעון ומסיים את ההליך ללא הרשעה פלילית.

בציינו כי מדובר במעשה חריג לגבי הנאשמת, אם לארבעה שכל חייה עבדה בחריצות וניהלה אורח חיים נורמטיבי, ובהתחשב באמור בתסקיר שירות המבחן החיובי שהוגש אודותיה, אימץ בית משפט השלום בנתניה את הסדר הטעון ופסק כי הנאשמת ביצעה את העבירות אולם תבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 80 שעות, ללא הרשעה.

תיק פליליבבית משפט השלום נתניה, בפני כבוד השופטת יעל קלוגמן.

לקריאה נוספת.

לעניין הליכים פליליים כנגד עובדי מדינה ועובדי גופים אחרים המעניקים שירות לציבור (כגון דואר ישראל) ראו: הגשת כתב אישום נגד עובד מדינה או עובד גוף ציבורי אחר.
להרחבה בנוגע לעבירות גניבה ראו בעמוד: עבירות גניבה: גניבה בידי מורשה, גניבה בידי עובד, גניבה בידי מנהל, גניבה בידי עובד ציבור – ייעוץ ייצוג משפטי.
להרחבה בכל הנוגע לסיום הליך פלילי ללא הרשעה ראו בעמוד: אי הרשעה | ביטול הרשעה | סיום הליך פלילי ללא הרשעה.
לדוגמאות למקרים נוספים בהם הוביל משרדנו לסיום ההליך הפלילי ללא הרשעה בפלילים ראו בעמוד: אי הרשעה.
לדוגמאות למקרים נוספים בהם העניק משרדנו ייצוג משפטי בהליכים פליליים בבית משפט השלום בנתניה ראו בעמוד: עורך דין פלילי בנתניה.

עורכי דין פליליים

משפט פלילי | סיום הליך פלילי ללא הרשעה | אי הרשעה | עבירות גניבה – עבירות רכוש | גניבה ע”י פקידת דואר | הגשת כתב אישום נגד עובד מדינה או עובד גוף ציבורי אחר | גניבת דברי דואר | גניבה בידי עובד ציבור | גניבת דואר | דואר ישראל גניבה | גניבה ע”י פקיד דואר עורך דין פלילי בנתניה | עו”ד פלילי בנתניה | בית משפט השלום בנתניה ייצוג משפטי פלילי | עורך דין פלילי במרכז | עו”ד פלילי במרכז

הפוסט גניבת דברי דואר – אי הרשעה. גניבת דואר – סיום הליך פלילי ללא הרשעה 5 (4) הופיע ראשון בעורך דין פלילי גיא פלנטר